Yehudit Shlosberg Yogev

לנוכח המדבר הצחיח, היער האפל, להקות השדים, השעירים לעזאזל, הנמרות המתעוררות בלילות ירח מלא יש להתכנס, לשיר, לצעוק יחד, להעיר את זה ששוכן בתוכנו, שעומקו כעומקה של תהום ורוחבו כרוחב השמים; זה שצימצמנו, הדחקנו, השכחנו את קיומו.

 

מקהלת גיא בן-הנום היא מקהלה שחבריה - זמרים, מלחינים, מנצחים ואמנים רב-תחומיים – עובדים ויוצרים בשותפות מלאה. רצפי השירים שהם מבצעים – היפנוטיים, מצחיקים וסוחפים – נכתבו והולחנו במיוחד עבורם. סביב השירים הללו מכוננים יחסי המקהלה עם עצמה ועם הקהל כמעין מפגשים שבטיים – טקסים ציבוריים, עכשוויים, שמטרתם לחלץ סמלים קדמוניים השוכנים בתת המודע המשותף, לעבור דרך שערי האקסטזה אל עבר חיוניות חדשה.

​

דרך שפה, גוף, קול וכוונה מבקשת מקהלת גיא בן-הנום להתנסות בפעולה המאגית, לבחון מחדש את כוחו של הריטואל, לצקת את הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של המוזיקה עצמה, זה המאפשר ארגון מחדש של אסוציאציות, זכרונות וחלומות, אל תוך החלל התרבותי העכשווי.

 

מקהלת גיא בן-הנום נולדה בעקבות יוזמה של מרכז מעמותה, אשר הזמינה את המוזיקאי נועם ענבר להקים מקהלה קהילתית נסיונית. ענבר אסף קבוצת זמרים וחבר למשורר והמחזאי יונתן לוי, שכותב את המלים לרוב שירי המקהלה. מאז וזה כארבע שנים נפגשים חברי המקהלה מדי שבוע במעמותה/בית הנסן. הם מלחינים, מבצעים, מנהלים ומפיקים את המופעים כקולקטיב, תוך שהם מחליפים ביניהם תפקידים. 

את דמותו של המנצח במקהלה הקלאסית, האמון על הפרשנות של היצירה הכתובה, מחליפה הקבוצה; פונקציית הניצוח הריכוזית-היררכית נשרה עם הזמן לטובת התרכזות, התכוונות, הקשבה ופרשנות של גוף הקבוצה עצמו. כך המקהלה, בתהליך מתמשך ובחקירה מתמדת, מציגה מבנה שיתופי שהולך ומתפרק ממבני הכוח ומייצרת מודל עבודה תהליכי שבו ה"תוצר" אינו מוגמר לעולם.

 

בתערוכה "ירד הגבול אל קצה ההר" בחרנו לפרוש את קולה של המקהלה על פני חלל וזמן. חללי מעמותה, שבשנים הראשונות להתגבשות המקהלה שימשו בסיס ובית לחזרותיה, משמשים כעת חללי תצוגה לתהליך העבודה הייחודי שפיתחו. בתערוכה ביקשנו לחדור מבעד ל"מופע" ול"יצירה השלמה" אל תוך מרכיבי האורגניזם, לחשוף את הפרטים והקולות הפועלים בו ואת מנגנוני הלימוד והעבודה המניעים אותו. זוהי פעולה מחקרית שמאפייניה אתנוגרפיים, והיא מבוססת על צפייה בקבוצה שיש בה ריבוי גישות ואופני יצירה המתקיימים זה לצד זה במקביל. כאוצרים פגשנו את המקהלה, צפינו בחזרות, חילצנו מתוכן חומרים והקלטנו כל חבר בראיון קצר. 

 

שני החללים הראשונים בתערוכה הם "חדרים לימודיים". אופני הלימוד ומרכיבי החוויה מוצגים דרך עבודותיהם של חמישה מחברי המקהלה – אמיר מאיר, לילה בטרמן, גדעון לוי, נתן סקופ ועדו עקוב – ודרך עבודות שלנו, האוצרים, אמיר בולצמן ויהודית שלוסברג-יוגב. על "שולחן העבודה" מצטברים תרגילים מתוך חזרות, רמקולים גופניים, רישומי פרטיטורות, מנגנונים המפעילים מקצבים בסיסיים ובליל שיחות עם חברי המקהלה. ב"חדרים הלימודיים" מתפרק המופע משלמותו, והצופה עובר ממצב האזנה אל השתתפות פעילה בלימוד החומר.

 

מעורבותו של המאזין היא הבסיס לעבודתה של פיי שפירו, "להמשיך לשיר בשביל לשמוע". עבודה זו מזמינה את הקהל לעמוד כגוף יחיד מול גוף המקהלה; להשמיע קול, לשיר, לשחק ולחקור באמצעות קולו שלו את אפשרויות השמעת קולה.   

בחלל הקולנוע מושמעת היצירה "עצום", שנוצרה במסגרת פסטיבל "מקודשת" 2018 על-ידי נועם ענבר ובשיתוף יונתן לוי (טקסטים), ניר שאולוף (דרמטורג) וחברי המקהלה. המופע בוצע לראשונה ביער ירושלים, כטקס רב משתתפים לקהל עצום עיניים, והוא בנוי ממחזור שירים המשתמש במרחב ככלי הלחנתי-חווייתי: צעקות מרוחקות, לחישות קרובות, יללות ומשרוקיות-מוות אצטקיות – כל אלה משמשים כלים להעצמת החוויה של המאזין מכוסה העיניים. במסגרת התערוכה מעובדת חוויית היצירה להאזנה בחלל סגור, כשהיא ערוכה מחדש למערכת סאונד קוואדרופונית. הצבת הסאונד משמרת את התנועה המקורית בין עצי היער ומתמקמת מחדש בחלל הגלריה, תוך שהיא מעניקה לחוויה פרשנות חדשה.

​